לפני שנתיים נולדתי מחדש ...
אני מירב שואן, בת 44, מנהח"ש במועצה איזורית עמק יזרעאל ומאמנת ריצה, בוגרת קמפוס שיאים ,נשואה לשרון, מפקד מחוז צפון בשב"ס, אמא לשובל (22), טליה (17) תמיר (16) ויהונתן (10).
לפני 3.5 שנים, נפרדנו מביתנו טליה ז"ל, אחרי מאבק ארוך, עיקש ואמיץ בן 4 שנים, במחלת סרטן עצמות אלים.
טליה תכולת העיניים, עם החיוך כובש, הייתה למקור השראה לרבים על התנהלותה בתוך מחלת הסרטן, טליה בחרה להתמודד עם המחלה בדרך אצילית, בה היא מספרת סיפורה לבושה בקרחת מהממת וסטיילינג מהטובים, בכל הרשתות והמדיה.
טליה חייה חיים איכותיים בהם היא כבשה יעדים בארץ ובחו"ל, נהנתה מכל הטוב והיפה שיש לעולם להציע, השתתפה בפרסומות, סרטים ולרגע לא עצרה את מרוץ החיים .
אנחנו הוריה, נאלצנו להתמודד יחד איתה עם מציאות לא פשוטה של טיפולים, הקרנות, ניתוחים ומחלה שנסוגה וחזרה 4 פעמים. תוך שאנו מנהלים שיגרה בבית ועם הילדים הנוספים.
לאורך כל הדרך ראינו לנגד עיננו את הטיפול המטיב שאפשר לטליה איכות חיים וכך גם רופאיה שהוקסמו מאופייה החזק והרצון להילחם במלוא העוצמה לאורך כל הדרך.
עד ש...
בינואר 2017, בעודי נמצאת עם שרון בניו יורק, והמחלה שקטה ונשלטת, טליה החלה לחוש כאבים אחרים, כאלו שאי אפשר היה להתעלם מהם.
בעת שחזרנו, התאשפזנו ומשם כבר לא יצאנו, ימים קשים של התמודדות וגוף שנחלש.
בתאריך 7/3/17, שבועיים לפני יום הולדתה, טליה עצמה את עיניה באלגנטיות אופיינית והותירה אותנו כואבים ושבורים.
שנת אבל קשה, בה ניסינו לחזור לשגרה ולהתנהל בתוך חלל עצום של זיכרונות ועצב.
אני המשכתי בעבודתי אבל הרגשתי שאני לא מצליחה לייצר תשוקה לחיים, ימים שבהם שחזרתי את ימינו האחרונים מסביב מיטתה, ושם תוך הארה, נזכרתי בסיטואציה בה שרון ושובל ביתי מתכוננים למרוץ תל אביב, אך אחרי לילה קשה היה ברור לכולנו כי לא יוכלו להשתתף.
טליה, שם בנק' הזו הסתכלה עלי בעיניים תכולות חצי פקוחות ואמרה לי "אמא מתי את תרוצי?" משפט שלא הבנתי את העומד מאחוריו מאחר ובאותה העת לא עסקתי בספורט ועליתי במשקל כ 30 ק"ג של אכילה רגשית וחסרת שליטה.
מנקודה זו, תוך מחשבה על המשפט הזה, הוארתי והחלטתי לעשות מעשה ולהתחיל לרוץ כשהיעד הוא 10 ק"מ במרוץ תל אביב, שעתיד היה להתקיים תוך 3 חודשים מרגע ההחלטה, הניסיון לרוץ הביא לתסכול רב, כיון שהמטרה הייתה קרובה אך האימונים היו מתסכלים ולא הניבו תוצאה.
החלטתי לקחת את ההחלטה לרוץ צעד אחד קדימה ועם תמיכה משפחתית, מאמן אישי ותוכנית אימונים קשוחה, הצלחתי לרוץ במרוץ תל אביב יחד עם שובל ביתי ובעלי שרון, 10 ק"מ, לבושים בחולצות עם תמונתה של טליה, הישג מרגש ומעצים.
מאותה נקודה, השתנו חיי, התמלאו בתשוקה ודרך הריצה שהפכה לשגרה בחיי התחלתי להתעצם, להשיל במשקל והחזרתי את השליטה לחיי לצד התמודדות עם האובדן של טליה, השתתפתי במרוצים רבים ואף צלחתי חצי מרתון שעבורי היה הישג משמעותי.
אחרי שנה של העצמה אישית החלטתי לקחת את הריצה צעד אחד קדימה וללמוד מאמנת ריצה בקמפוס שיאים, באוניברסיטת תל אביב, חצי שנה של לימודים מעניינים ומאתגרים שהוכיחו לי שהכול אפשרי.
עם סיום לימודיי פתחתי מס' קבוצות ריצה, ההובלה של נשים בשלבי חייהן השונים, הביאה לסיפוק משמעותי עבורי והחלום שנשים ובכלל ירוצו עם חולצות שעליהן מתנוססת תמונתה של טליה הפך למפעל הנצחה משפחתי, גיוס המונים מרהיב ומרוץ אחד, "לרוץ איתה" שהיה אמור להתקיים במאי השנה אך בצל הקורונה נדחה לשנה הבאה ועורר אהדה רבה בקרב רצים וקבוצות ריצה.
כמאמנת ריצה, חשוב לי להפוך את חווית הריצה לחיובית, לבנות בסיס איתן להתפתחותן של הרצות פיזי ונפשי, אני דואגת לאימונים משלימים ויצירת תהליך מדורג בו הן מגדילות את מרחקי הריצה תוך בניית גוף חזק ובריא.
חשוב שיבחרו את ביגוד הריצה המתאים וכן את נעלי הריצה גם, אני באופן אישי התנסיתי במס דגמים של נעלי ריצה ובמפגש הראשון שלי עם נעלי HOKA התמכרתי. מהרגע הראשון הבנתי שהן הטובות ביותר עבורי, אלו שאני מרגישה בהן בטוחה באימונים השונים, אלו ששומרות לי על כף הרגל ועל גוף יציב ופחות זעזועים, אני מתהדרת במס דגמים שטח, כביש, שטח בשילוב כביש, נעל תחרות ועוד, כל נעל ויעודה, הן עושות את העבודה נהדר ובזכות המבנה שלהן, מעניקות לי חווית ריצה בכל תוואי שטח.
אני אוהבת לשנות, לאתגר ולהתנסות וללא ספק הן הפרטנריות המושלמות והרבה ממתאמנותי בחרו בהן והתמכרו גם.
אסיים ואסכם שהריצה גרמה לשינוי משמעותי בחיי ודרכה למדתי להתמודד עם הטרגדיה, להתעצם ולהעצים אחרים, תוך מתן השראה ופנס מאיר גם לאלו שאורם כבה ואיבדו יקירים, אני מצליחה לנהל חיים שלמים ובעלי משמעות בצל אובדן קשה וכואב של ביתי.
בריצה אני מוצאת את עצמי מדברת עם טליה, נושמת אויר צלול, מתאחדת ,מספרת, מקשיבה ומעלה זיכרונות מלאי השראה כפי שטליה הייתה, המחשבה כי רצתה שארוץ למרחקים מהווה עבורי אבן דרך לחיים משמעותיים לצד משפחתי האהובה.
טליה אהבה את החיים ו"רצה" עליהם, השפיעה על רבבות אנשים בדרך התמודדותה, הייתה מלאה בטוב, וגרמה להרבה אנשים לבחון את המשך דרכם, הסתכלותם על החיים ואני אמשיך צוואתה ואגרום לעוד אנשים להאמין בעצמן ולרוץ על החיים, תרתי משמע.
בסימן חגי תשרי, התחלות חדשות ופריצת גבולות, בתוך מציאות לא פשוטה בה נגיף הקורונה גורם לכולנו סערות רבות ואי ודאות,
הכי ודאי,
הכי נכון,
הכי למענכם ולמען בריאותכם,
צאו לעשות ספורט, כל ספורט, העיקר להיות בתנועה, שימו נעלי ספורט, כן HOKA...וקדימה, עופו!!!